האביב הגיע והוא הביא איתו גם את הגל הראשון של הקרציות ו פרעושים.
אנשים שגרים בערים, או באזורים מלאי חתולי רחוב, לרוב ירגישו בעיקר את הפרעושים ואנשים שגרים בסמוך לשדות ושטחים פתוחים שבהם יש חיות בר, עלולים להרגיש יותר את הקרציות.
יש גזעים שמושכים אליהם מסיבה כזו או אחרת יותר טפילים (שיצו למשל) וגם בתוך גזע מסוים, יש כלב ספציפי שמושך אליו יותר מוצצי דם…

למה חשוב לדאוג שהכלבים ישארו נקיים?

מלבד נוחיותו של הכלב והעלאת איכות חיו, פרעושים וקרציות מעבירים מחלות וטפילים בין כלבים ואף גם בין כלב לאדם.
המחלות אותן מעבירות הקרציות הן "קדחת הקרציות" , "קדחת הבהרות" ו – "קדחת המערות".
ואילו הפרעושים יכולים להעביר את מחלת הדבר, המועברת ממכרסמים לבני אדם באמצעות עקיצת פרעושים.
מחלה נוספת שפרעושים מעבירים היא "טיפוס הבהרות" , ובמקרים מסוימים הם מעבירים טפילים מסוג "תולעי סרט".

איך הם מגיעים לכלבים שלנו?

פרעושים וקרציות נפוצים בשטחים שחיים בהם חיות בר בעיקר.
מכיון שחיות אלה לא הודברו מעולם, הם משמשים כבית גידול גדול לטפילים אלו.
קרציות נמצאות בעיקר על האדמה ועל צמחייה נמוכה, הן מזהות את הקורבן ע"פ חום גופו וכאשר הוא מתקרב הן מזנקות על גופו מטווח קצר ולאט לאט מתפסות למקום שבו העור רך יותר – כמו מאחורי האוזניים, באוזניים עצמן, גרון וכו.
פרעושים מנטרים ממרחקים גבוהים יותר.
פרעוש מסוגל לנתר לגובה של 18 ס"מ בערך ולמרחק של כ – 33 ס"מ פחות או יותר . מספרים אלה הם עצומים ביחס לגודל גופו של הפרעוש. אילו הייתה לאדם יכולת ניתור כזו, הוא יכול היה לדלג בקלות מעל מגדל שלום בתל אביב לצורך העניין.

אז מה עושים?

יש דרכים רבות ושונות להיפטר מהטפילים הנ"ל ועוד רבים אחרים –

ברבקטו (או מוצרים מתחרים) – מנסיון שלי ושל אחרים, הוא הכי יעיל והכי טוטלי.
הכלב מקבל מן "עוגיה" גדולה שהוא פשוט אוכל אותה וכך חומר ההדברה נכנס לו לתוך הגוף!
זה לא בריא לכלב ואף פוגע בביצועיו (בכלבי עבודה) וישנם כלבים גם שמתו, אבל בפועל זהו המוצר היעיל ביותר לטווח של שלושה חודשים פחות או יותר, תלוי בחברה וכל מי שרק מנסה לטעום מדמו של הכלב פשוט מת.

אמפולות – כאן ההדברה נעשת באופן חיצוני, מטפטפים חומר שקוף וסמיך על צווארו של הכלב בכדי שלא ילקק אותו, חומר ההדברה נכנס לשכבת השומן של הכלב וכל מי שטועם מדמו של הכלב פשוט מת.
אמפולות לרוב תקפות לחודש פחות או יותר, שוב תלוי בחברה ובמשתנים חיצוניים.
גם כן, לא הדבר הבריא ביותר עבור כלבכם.

קולרים נגד קרציות ופרעושים – הם עושים עושים את העבודה באופן פחות יעיל בהשוואה לאמפולות ולקבוצת "הבליעה".
הם גם נהרסים מהר מאוד אם הם נרטבים, אל אף שמצויין שהם עמידים בפני מים ויעילותם טובה יותר נגד קרציות בעיקר.
כמו כן הם פחות מסוכנים בהשוואה לאמפולות ולמוצרי הבליעה.

ריסוס – מתחלק לשני חלקים, ריסוס הכלב וריסוס אזור המחייה של הכלב.
ריסוס הכלב לרוב פחות מסוכן עבורו אם דואגים שלא ינשום בזמן ההדברה.
אך תוקף ההדברה יחסית נמוך והוא מסכן את מי שמלטף את הכלב כמובן, או אם הכלב מלקק את פרוותו.
ריסוס אזור המחייה של הכלב אכן יעיל, אך יש להשתמש בחומרים שהם ידידותיים לסביבה.

חומץ תפוחים ומוצרים טבעיים אחרים – כאשר מוסיפים חומץ תפוחים למי השתייה של הכלב, באופן קבוע, לאחר שלושה חודשים פחות או יותר הדבר הופך לאפקטיבי וטפילים לא מתקרבים בכלל לכלב.
החסרונות הן שלוקח לזה זמן לעבוד וצריך להתמיד לשים במי השתייה של הכלב כף חומץ תפוחים מדי יום והכלב כמובן "יעשה פרצופים" בכל הנוגע לשתיית המים.
כמו כן הוא עלול לסגל לעצמו מקומות אחרים לשתייה.

הדברה ידנית – אני באופן אישי דוגל בדרך הזו.
הכלב לא מקבל לגופו חומרים מסוכנים כלל!
הוא גם מאוד נהנה מהתהליך של ההתעסקות בפרווה ואיך שלא תסתכלו על זה, זה גם מקרב בנכם.
החיסרון הגדול הוא ההתעסקות.