דחיית סיפוקים ופריקת מתחים –

כידוע, כלבים הם בע"ח שמונעים ע"י יצרים.
יצרים הם תכונות גנטיות שלא ניתן ללמד, או להכחיד.
לכל הכלבים יש את אותם היצרים, רק ההבדל בינהם הם הרמה של כל יצר ויצר.
במהלך לחיו של הכלב, הוא לומד ספק את יצריו בדרכים יעילות ומגוונות בהתאם לסביבתו כמובן.

כאשר כלב רוצה לספק יצר מסוים, זה יכול להיות כל יצר – אכילה, טרף, הגנה, להקה, מיניות ועוד…
אך הוא אינו מצליח בכך, זה יכול להיות בגללכם הבעלים, או בגלל סיבה כזו או אחרת, נוצר בו תסכול פנימי.
בדומה מאוד לבני אדם.
אותו התסכול יצטרך לצאת בדרך כזו או אחרת.
דחיית הסיפוקים של הכלב תקבע מתי הוא יפרוק זאת.
לדוגמא:
יצאתם מהבית, הכלב רצה לספק את יצר הלהקה שלו ולבוא אחריכם, אך סגרתם ונעלתם את הדלת, הכלב לא הצליח לספק את יצר הלהקה, נוצרת בו תחושת תסכול.
אם לכלב אין דחיית סיפוקים גבוהה, הוא יפרוק את המתח שנוצר בו באופן מידי, זה יכול לבוא לידי ביטוי באמצעות הרס, צרכים כרסום ועוד…

אני לא טוען שצריך לרצות את הכלב ולספק את יצריו כל עת שהוא צריך משהו, אבל אני כן טוען שאם הגבלתם את הכלב בדרך כזו או אחרת, עליכם לתת לכלב לפרוק לחצים בדרך הראויה והמספקת, בהתאם לכלב הספציפי שלכם.
זה יכול להיות ע"י טיולים ארוכים, משחק כלשהו, אימוני פקודות, אימוני כושר, משחק עם כלבים ועוד…
חשוב לגוון את דרך פריקת הלחצים ולעלות את רמת הגירוי בהדרגה, זאת כדי שהכלב לא ישעמם.

אחד הדברים החשובים שצריך ללמד כלבים, עוד מגיל צעיר, זה דחיית סיפוקים.
להלן חמש דוגמאות:

1. אין לתת לכלב מזון כאשר הוא משתולל ומנסה לספק את יצרו בטירוף.
2. אין לפתוח לכלב את הכלוב / גדר כל עוד הוא בסטרס.
3. אין לקשור את הכלב לרצוע שלו ולצאת לטיול עד אשר הכלב נרגע לחלוטין.
4. רצוי ללמד את הכלב פקודות סטטיות כמו שב, ארצה, עמוד מבלי שהכלב יזוז ולגרום לו להתמיד בפקודה זמן רב.
5. מומלץ לתת לכלב את מעוז חפצו, רק לאחר שהרוויח אותו, זה גם יכול להיות ע"י המתנה של מספר רגעים, או עשיית דבר מה.

בהצלחה.

בתמונה: רומן והבת שלי הלני.
לרומן יש דחיית סיפוקים וסבלנות ברזל.
אני מאחל לעצמי ככה חחח