דול.

הדול בדרך כלל שוקל 12-20 ק"ג, אורך גופו 90 ס"מ ו – 50 ס"מ עד כתפיו.
אורך הזנב 40-45 ס"מ.

צבעו של הדול הוא חום אדמדם, חזהו לרוב לבן וזנבו שחור.

שיני הדול ייחודיות בקרב משפחת הכלביים, יש לו שן טוחנת אחת יותר בסידרה העליונה של הלסת.
דבר מעניין נוסף, לדול איו אצבע חמישית בכפות רגליו הקדמיות, להבדיל מזאבים וכלבי בר אחרים.

הדול מנצל מגוון רחב של בתי גידול טבעיים ברחבי אסיה, זה מוכיח את יכולת ההסתגלות האדירה שלו.
הוא שוכן ביערות גשם טרופיים, ג׳ונגלים סבוכים, בחום, בקור, באיזורים הרריים מישורים ואף בשדות פתוחים.
הדול הוא הבעל החיים ממשפחת הכלביים שחי במגוון הרחב ביותר של תנאי אקלים שונים ברחבי הטבע.

הדול צד בעיקר ביום, למרות שזה לא נדיר לראותו צד גם בלילה.
כאשר נמצא פריט בודד אחד, לרוב הוא יגביל את עצמו בציד ויתור אחר ציד קטן יחסית, כמו מכרסמים ועופות קטנים.
ואילו זוג או שלישיה יצודו טרף בינוני כמו צבאים, חזירי בר ואיילים.
להקה המונה מספר רב יותר של פריטים תבחר טרף גדול יותר, כמו פיל צעיר, או תאו אסיאתי.

ניהול הציד של כלבי בר אלו, דומים מאוד לאלא של כלבי הבר האפריקני, זאבי הטלוא – זיהוי פריט מבוגר / צעיר / חולה או חלש בדרך כלשהי, מעקב ארוך עד אפיסת כוחותיו, הכנעתו ואכילתו בעודו בחיים.

הדול יכול לאכול 4 קילו של בשר בשעה אחת, הוא יתחרה עם פריטים אחרים בלהקה על מזונו, ע"י אכילה מהירה יותר ולא בקרב.
חלקי הבשר האהובים יותר על הדול, הם הלב, כבד, עניים, קיבה ואם יש אז גם את העובר של אותה חיה.

לאור העובדה שבאיזורי המחייה של הדול יש שפע רב יותר של מזון, יש פחות הררכיה דומיננטית נוקשה במהלך האכליה, לעומת משפחות כלביים אחרות.
הדול לא מטמין את מזונו בקרקע ולמרות שאת רוב מזונו הוא צד, נראה לא פעם שהוא נובר בפגרים שניצודו ע"י טיגרסים.

נקבת הדול מתייחמת פעם בשנה, הריונה יערך בין 60 ל 62 ימים, כאשר מספר הגורים נע בין 5 ל 10.
לאחר ההמלטה, בגיל שלושה עד ארבעה שבועות, כאשר הגורים נגמלים מחלב, מספר מבוגרים אחרים יעזרו להאכיל את צאצאיהם של הזוג הדומיננטי ע"י פליטת מזון חצי מעוכל.

הדול הוא בעל חיים חברתי מאוד כמו רוב בעלי החיים ממשפחת הכלביים.
בדרך כלל הוא חיי בלהקות שבהן יש 5-12 פריטים ( לעיתים גם מגיע ל 25 פריטים).
בלהקה רק הזוג הדומיננטי מתרבה.

בתוך הלהקה אין כמעת אף פעם תוקפנות בין פריט לפריט אחר, יש הררכיה חברתית נוקשה, כל להקה מכילה זוג מונוגמי דומיננטי.
יש לדול כמה קולות ייחודים מעניינים ויוצאי דופן, זה יכול להיות צרחות, יללות, לחישות, ציוצים, קרקורים בקול גבוהה ונמוך.
הדול מתקשר עם חבריו ללהקה על ידי סימון באמצעות השתן, קולות, ריחות, ושפת גוף.