דוג דה בורדו vs בולמסטיף.

הדוג דה בורדו והבולמסטיף, הם שני גזעים בעלי עבר מרתק (ניתן לקרוא עוד על כך באלבום של כל אחד מהם), שניהם שייכים למשפחת המולוסרים, שניהם רחוקים שנות אור מן המקור שלהם ושניהם גדלים לממדים גדולים מאוד…
אך בו בעת, יש ביניהם גם הבדלים משמעותיים…

גידול בדירה –
להבדיל מן המצופה, גם הבולמסטיף וגם הדוג דה בורדו נוחים מאוד לגידול בדירה, אף-על-פי גודלם.
שני הגזעים הללו אינם פעילים יותר מדי ואת מרבית זמנם הם יבלו ברביצה על משטח נוח.
לשניהם יש חיסרון בולט והוא הריר שמגיע כמעט לכל מקום בבית, אך באופן כללי הם מתאימים מאוד לגידול בדירה, לכן אני מכריז על תיקו בקטגוריה זו.

התאמה לעבודה –
כפי שהזכרתי לעיל, שני הגזעים המדוברים בעלי עבר מרתק מאוד בעולם כלבי העבודה.
כיום, הדבר הוא שונה ורוב הכלבים מגזעים אלו משתייכים לקוי דם תערוכות, לכן הם אינם מתאימים לסוגי העבודה שבהם שירתו בעבר.
אם ננתח את הדברים נגלה כי הדוג דה בורדו נגע במגוון רחב יותר של ענפים כמו צייד, שמירה, ליווי ועוד, לעומת זאת, הבולמסטיף שימש יותר ככלב שמירה.
כיום, שני הגזעים לוקים בחסר ואינם מתאימים לעבודה, אם כי ישנם בתי גידול באירופה אשר משבחים קוי דם עבודה, אך הם בודדים.
אם בכל זאת אאלץ לבחור אחד מהם, הוא יהיה הבולמסטיף.

בריאות –
כמו כל הגזעים אשר הפכו לכלבי תצוגות, גם הדוג דה בורדו והבולמסטיף נחלשו רבות במהלך השנים והם גוררים עימם שלל של מחלות תורשתיות.
אך ללא ספק שהבולמסטיף באופן כללי בריא יותר בממוצע מהדוג דה בורדו.

התאמה לאילוף –
בוא נודה על האמת, שניהם לא נחשבים למבריקים שבכלבים.
גם הדוג דה בורדו וגם הבולמסטיף יגרמו לכם לכאבי ראש בעת האימון.
שניהם דורשים מהבעלים מספר רב של חזרות עד להטמעת הפקודה הרצויה, אך ללא ספק שידו של הדוג דה בורדו בקטגוריה זו היא על העליונה.

סיכום –
שני הגזעים הנ"ל מתאימים לדירה, שניהם לא צריכים לפרוק יותר מדי אנרגיה, הדוג דה בורדו קל יותר לאילוף אך גם פחות בריא בממוצע.
למעט חריגים, שניהם דורשים אילוף וחינוך בסיסיים, בעלים אחראי והשגחה רפואית מתמדת.