בתקופת מלחמת העולם הראשונה בצבא באדום היה הרועה הגרמני כלב שירות נפוץ מאוד
עם מגוון רב של תפקידים, אחד מהתפקידים כפי שנראה בתמונה היה לסחוב על גופו ערכת עזרה ראשונה ולאתר חיילים שנפצעו
בשדה קרב בתנאי שטח קשים מאוד שחיל רגלים יתקשה להגיע אליו תחת אש.

הכלבים אולפו לאתר חייל פצוע מהצבא שלהם, לזהות שיש לו דופק ואז לשכב לצד החייל שיוכל לקחת מה שהוא צריך מתיק התרופות ולעבור לחייל הפצוע הבא.
בתיקי הכלבים היה ניתן למצוא, תחבושות, תרופות, משככי כאבים, מים ומזון.
במרוצת השנים הבחין הצבא האדום כי הרועה הגרמני אינו מספיק חזק לעבוד בתנאי השטח הקשים בהם הם נמצאים, המון כלבים מתו מרעב, מקור, או פשוט מתשישות, כמו כן לכלב בעיות אגן ומפרקים שמוכרות עד היום והצבא האדום החליט למגר את התופעה ולהכניס קווי דם של כלב חזק ומקומי לרועה הגרמני וכך היה.

לאחר פיתוח של כמה שנים נוצר הגזע רועה מזרח אירופאי, שהוא בעצם רועה גרמני גדול עם קווי דם של רועה קווקזי ורועה אסייאתי, "הכלב החדש" היה ללא בעיות אגן ומפרקים, כמו שהרוסים חזו, כמו כן הוא ירש תכונות נוספות מהכלבים המקומיים ועכשיו הפך להיות מתאים יותר לסביבת עבודתו.
הכלב החדש שנוצר היה כבד יותר אבל יעיל ובריא הרבה יותר מהרועה הגרמני המוכר, פרוותו ארוכה יותר וצפופה יותר מה שאפשר לו לשרוד בתנאי מזג אוויר קשים, מבנה העצם התחזק וכך גם מסת השריר.

הרועה מזרח אירופאי לא מוכר היום בארגונים הפופולריים אך יש לו קהל מעריצים לא קטן
בשני מועדוני חובבים האחד ברוסיה והשני בארה"ב. הזכר בגזע יכול להגיע עד ל 60 קילו והנקבה עד ל 50 קילו.