בתמונה שלפניכם ניצב פוינטר גרמני קצר שיער מקו דם עבודה, בתנוחה שנקראת "Pointing" .

מדוע הפוינטר מצביע?
(באנגלית נקרא – Pointing).

הפוינטר הוא גזע כלבים מיוחד אשר משתייך למשפחת כלבי הצייד.
כאשר כלב מגזע שכזה מבחין בטרף מסויים, הוא קופא על מקומו ומאמץ תנוחת "הצבעה" מיוחדת ומשונה.
הוא משפיל את ראשו, מותח את צווארו, גופו הופך לקשיח, זנבו מוצב בצורה אופקית והוא קפוא במקומו כאילו והיה פסל.
הפוינטר יכול להישאר במצב זה זמן רב ורק רעד או רטט קל, בעיקר בזנבו, מסגירים את המתח הנפשי וההתרגשות העצומים שקיימים בו.
פוינטר אחד (מקו דם עבודה) , על פי הטענה, נשאר כך מעל שעה, אך בציד רגיל שוברים קולות רובי הציידים את רגע הקסם כשהם יורים בטרף ממקום המסתור.

ברוב המקרים הציידים יוצאים לצוד עם שני כלבים מגזע זה, הסיבה לכך היא שכלב אחד אומנם יכול להצביע על מיקום הטרף פחות או יותר, אך לא מעבר.
כאשר שני כלבים מצביעים על אותה נקודה, נקודת הצלבות מבטם מסמנת לציד את המיקום המדויק של הטרף, מעין כוונת.

התנהגותו של הפוינטר בעת איתור הטרף נראת כמלאכותית, אך היא אינה כזו.
כאשר זאבי בר מבחינים בריח טרף מסוים בטבע, חברי הלהקה המובילים קופאים על מקומם בדיוק כפי שכלבי הפוינטר קופאים ומצביעים לכיוון הריח, חברי הלהקה הנוספים מזהים זאת ומגיעים מיד לעזור באיתור מקור הריח.
ישנה הפוגה קלה עד שכל הזאבים מתמקדים במקור הריח ולאחר מכן הם פותחים בשלב הבא במבצע הצייד שלהם.
הפוגה זאבית זו היא בעצם הפעולה שמבצע כלב הפוינטר.
הדבר המוזר היחידי בדוגמא הכלבית היא הזמן שבו הפוינטר מאריך את הרגע שהוא קופא.
הארכה זו של הפעולה היא התמחותו המיוחדת של הגזע ולא ההצבעה עצמה!

כלבי הסטר למשל, מראים את מיקומו של הטרף באופן דומה לחלוטין להצבעת הפוינטר וההבדל היחידי הוא שכאשר הם מריחים בטרף חבוי, הם מתיישבים ונשארים מכוונים אל הטרף ממצב ישיבה.
השם "סטר" הנו צורה עתיקה של המילה האנגלית "סיטר" (יושב).
נראה שפעולת הסטר מגיעה יותר משיטות המארב של הזאב ולא מהצבעתו.
ישנם שלבים בציד שבהם זאב מסוים חג סביב ואז שוכב במחבוא, כשהוא ממתין שחבריו יבריחו את הטרף לכיוונו.
נראה שהסטר "הרחיב" מרכיב זה של הציד הזאבים וכך הפך את תכונה זו למומחיות של הגזע.

לסיום, כמה משפטים אודות הרטריברים.
הרטריברים מחזירים את הטרף הנורה אל הציידים, הם רכשו את ההתנהגות הזו מחלק אחר בציד הזאבים.
זאבים בטבע חוזרים למאורה עם נתחי בשר כדי להזין את הנקבות הממליטות, או בשביל הגורים הצעירים.
נטייה זו להתחלק במזון נוצלה במשך דורות רבים של מגדלי כלבים, כדי לצור את פעולת ההחזרה של הרטריברים.