בתמונה העליונה בשחור לבן כלב מגזע דוג דה בורדו משנת 1863, התמונה צולמה בתערוכת כלבים בפריז.
באותה תקופה שצולמה התמונה הדוג דה בורדו היה משמש את האדם למספר לא מבוטל של עבודות כמו צייד, שמירה על רכוש וחיות משק, הגנה, גרירת עגלות ובמקומות מסויימים אפילו רעיית בקר (יותר אחיזת בקר).

מגדלי הכלבים של אז, בררו את תכונות האופי והיופי של הכלבים על מנת לטפח את הגזע כדי שיוכל להתאים לעבודה הספציפית שיעדו לו.
האופי של הכלבים ממש הותאם למשימות שהיה על הכלב לבצע.
כך גם מראה הכלב, המגדלים למדו ע"י ניסוי וטעייה מה הן התכונות החיצוניות שיקלו על הכלב בזמן העבודה, ממש כך, בעצם כל המראה החיצוני שלו הונדס לצורך עבודתו.

בשני התמונות התחתונות אתם יכולים לראות שני כלבים מאותו הגזע, דוג דה בורדו, רק שזהו הדוג דה בורדו המודרני, ע"פ התקן של איגוד ה-FCI.
איגוד זה לא דוגל בשיטת הרבעה כפי שהיה נהוג בעבר.
הכלבים המודרניים מורבעים רק על סמך נתונים חיצוניים, שלא כמו שהסברתי לעיל, כאן אין ערך לצורה, הכל עניין של אופנה עכשווית.
מעצם הדברים הכלבים שמורבעים לרוב הם "אלופים".
אני שואל תמיד: "אלופים במה? ביופי?!"

נתונים מגלים שכלבי הדוג דה בורדו המודרניים נוטים לחלות בהמון מחלות תורשתיות אשר אופיניות לגזע המודרני ולא היו מוזכרות בעבר.
קושי בנשימה, בעיות פרקים, בעיות לב ורגישויות בעור הן רק חלק מן הבעיות!
שלא נדבר על האופי של הגזע, מכלב עבודה מובהק, הפך הדוג דה בורדו לכלב ספות עצל.
נכון, יש יוצאים מן הכלל, אבל אני מדבר על הכלל!
כל הבעיות הללו ועוד אחרות, נגרמו ע"י הרבעות לא נכונות שעשה האדם.

#דוג_דה_בורדו