בר-בייטינג (Bear-baiting)

שיסוע כלבים בדובים, היה ענף נפוץ ברחבי בריטניה מהמאה השש עשרה ועד המאה התשע עשרה.
במהלך "ספורט" זה, היו משסעים מספר כלבים, לרוב מגזע בולדוג אנגלי עתיק, בדב, כאשר הדב קשור לקרקע ברוב המקרים, אך לעיתים היה הדוב חופשי לגמרי.
את הכלבים היו מחליפים בזה אחר זה כאשר הם היו עייפים, או פצועים, או נהרגים.

הקרבות היו נערכים באמפיתאטרון, בתוך בורות (באנגליה נקראים Pit), הכלבים שהיו נלחמים היו ברוב המקרים מגזע בולדוג אנגלי עתיק, אך גם מסטיפים שונים היו מככבים בבורות.
לעיתים היו אלא בע"ח אחרים בדמות חתולים גדולים, שוורים ואף סוסים שנאלצו להתמודד פנים מול ואל מול הדב.

ספורט דמים זה, משך אליו אנשים רבים מכל המעמדות החברתיים, כלל את אנשי המלוכה ואצילים רבים.
ומי שדווקא רצה להפסיק את ספורט זה, היו הנוצרים הפרוטסטנטים, שטענו כי בורא העולם שונא את הענף הנ"ל.

כיום כמובן ענף זה אינו חוקי בארץ וברוב המקומות בעולם, אם כי ניתן לראות במדינות עולם שלישי, מעת לעת, שוב שיסוי של כלבים בדובים ובע"ח אחרים.