בפוסט זה אנו הולכים לדבר על השימוש בכלבים על ידי הקסטיליאנים (הספרדים) בכיבוש אמריקה ועל החשיבות שהייתה להם בגלל הפחד שהקימו בילידים, שמעולם לא הכירו וראו כלבים כאלה.
יש לציין כי באמריקה היו שלושה סוגים שונים של כלבים לפני הגעתם של הספרדים, בניגוד לסוסים, שבכלל לא היו מוכרים בארצות אלה.
היה שם הכלבים מארצות הארקטיות או האסקימו, שהגיעו מחופי אסיה, כלבי הערבה ולבסוף כלבים "אילמים" או ה-"גוזקים" (כלב קטן שנובח הרבה) שהכרונולוגים הספרדים מזכירים לעיתים קרובות בקריביים, מקסיקו או פרו.
הם היו קטנים ולא מזיקים והם אפילו לא היו מסוגלים לנבוח.

"היו כל הכלבים אלה, כאן על האי ועל האיים האחרים, אילמים, ולמרות שהם הוכו או נהרגו, הם לא יכלו לנבוח, חלקם ייללו או נאנקו כשהורע להם."
גונסאלו פרננדס מאוביידו.

הקהילות של הילידים השתמשו ב – "גוזקה" כחיית לוויה, כמזון, או כדי להקריב בטקסים לאלים מסוימים.
לספרדים לא לקח הרבה זמן כדי לשלב גוזקות בתזונה שלהם, שנוספו לטעם הגסטרונומי של האירופאים במצבים של מחסור באספקת מזון.
עבור גיירמו קומה "הם היו טובים מאוד לפתוח אותם בעמוד השדרה וקלו אותם מעט".
עבור פרננדז דה אוביידו "העובדה היא שכל הספרדים שניסו זאת, משאילים את המעדן הזה ואומרים שהוא לא פחות טעים מעיזים."

הצריכה המאסיבית של הכלבים הילידים על ידי הילידים האמריקנים וגם הספרדים גרמה להכחדתם המהירה שנים ספורות לאחר הגעתם של הספרדים לאמריקה.
שלא כמו הגוזק, הכלבים בחצי האי היו בינוניים או גדולים, בעלי מראה עז והיו נובחים.

הכלבים שהגיעו לאמריקה הוצגו במסעו השני של כריסטופר קולומבוס, בשנת 1493.
היה זה חואן רודריגז דה פונצ'ה, הדתי, שהביא עשרים כלבים, מגזעי המסטיף והגרייהאונד, לארצות אמריקה.
רודריגז דה פונצ'ה הוזמן ע"י הכתר הספרדי להביא את האוונגליזציה של הדת הנוצרית לשטחים החדשים.
הכלבים הספרדים שימשו לראשונה נגד הילידים שנה לאחר שהגיעו לאמריקה, באי היספניולה. והם היו חשובים מאוד בעימות הגדול הראשון נגד האינדיאנים הקריביים, ב- 24 במרץ 1495 ,כאשר כריסטופר קולומבוס השתמש בעשרים כלבים כדי להשלים את מאתיים האנשים ועשרים הסוסים שהיו לו באותו קרב.
מאותו רגע השימוש בהם היה נרחב בכל הכיבושים שעשו הספרדים בעולם החדש.
כלבים אלה הוכשרו להרוג ולקרוע את הילידים. גזעי הכלבים הספרדים שהובילו לכיבוש היו בעיקר המסטיפים, גרייהאונד (לא מדובר בגרייהאונד של היום, אלא טיפוס בגזע האלאונט), האלנים, הפודנקוס והסבאואסו שנכחדו.
כלבים מגזעים אלה נבחרו בגלל העזות, האומץ והיכולת הגדולה שלהם לאחיזה, כפי שהם שימשו בספרד להילחם בחזירי בר ואיילים, אותם הם הצליחו לתפןס מבלי לשחרר והם שימשו גם בתערוכות בהן התמודדו בקרבות אל מול שוורים. כל גזעי הכלבים הללו קיבלו יכולת רב-גוניות ויכולת הסתגלות לתנאים חדשים,
בהיותם משמשים ככלבי לחימה חזקים ביותר!

הכלבים גרמו לילידים הרבה פחד, מכיוון שאלו נהגו לשקול כארבעים קילו, המשקל הממוצע של יליד, לכן הכלבים הרגו את הילידים בקלות רבה.
הספרדים הבינו את הנזק הפסיכולוגי שגורם השימוש בכלבים אלה בקרב הילידים, מכיוון שהפחד שהוליד אותם הצטרף לבושה שהם חשו לאחר מכן כשהובסו על ידי בעל חיים.

הילידים פחדו מאוד מהרובים ומהסוסים, אבל מהכלבים פחדו עוד יותר, רק מלשמוע את הנביחות הם רעדו."
ברנרדו דה ורגאס מצ'וקה.

"כלבים ענקיים, עם אוזניים חתוכות, עיני חיה צהובות שהוחדרו בדם, פיותהם ענקיים, לשונות תלויים ושיניים בצורת סכינים, פראיות כשטן ומנוקדות כמו יגואר."
עדות של כמה ילידים שסופרו על ידי – Sahagún de Bernadino Friar.

"הכלבים שהביאו עימם, היו גדולים והיו עם פיות פתוחות, לשונות ארוכות והיו מתנשפים".
מוקטזומה (השליט התשיעי של האצטקים).

לפיכך, מתחילת הכיבוש, הציבו הכובשים הספרדיים את כלביהם מול שורות הכוחות של הילידים, עם קולרים על צווארם, שהיו עבים עם קוצים מברזל כדי להגן על צוואר הכלבים מפני התקפות של חצים מורעלים.

בנוסף, להיותם חיילים עזים, לכלבים הספרדים היו חובות אחרות בארצות אמריקה.
אחת המשימות העיקריות שלהם הייתה שמירה על המחנות שהמארחים הקסטיליאנים הקימו ובכך נמנעו מהתקפות בלתי צפויות של האינדיאנים.
מצד שני, אם אינדיאני שהוחזק במחנות הללו ברח, הכלבים היו יעילים מאוד במעקב, במרדף ובהכנעה.

"יום אחד, כאשר ספרדי מסוים הלך עם כלביו למסע ציד אחר צבי, או ארנבים ונכשל בניסיונות הציד שלו, נראה היה לו שהכלבים רעבים, והוא לקח ילד קטן מאמו, ובסכין חתך לחתיכות את זרועותיו ואת הרגליים, נתן לכל כלב את חלקו, ואחרי שאכלו את החלקים האלה, זרק את הגוף הקטן על האדמה בשביל שכולם יאכלו ף יחד. "
ברטולומה דה לאס קסאס.

בחלק מהמקרים, היה רעב חמור שהיה לעיתים באמריקה בראשית המאה השש עשרה שגרם לספרדים להקריב את כלביהם וסוסיהם כדי שיוכלו לאכול אותם.
המקרה החשוב ביותר היה של המשלחת שהוביל גונסאלו פיזארו, מושל קיטו, לארץ קנלה, שם נשחטו תשע מאות וחמישים כלבים כדי להאכיל את הספרדים.

היו כמה כלבים שהתפרסמו הן בקרב הילידים והן בקרב הכוחות הספרדים.
הידוע ביותר היה "בקריו", אלאנו אספניול גדול עם כתמים בצבע שחור ופרווה אדמדמה שהיה שייך לכובש פוארטו ריקו, חואן פונסה דה ליאון, למרות שבילה את שנות חייו האחרונות עם סרן סנצ'ו דה ארנגו.
הפחד מבקריו היה כל כך גדול שנאמר עליו כי הילידים העדיפו להתמודד מול עשרה חיילים ספרדים מאשר מולו.
הוא קיבל מנת אוכל, לפעמים טובה יותר מזו של החיילים ושכר שווה לזה של הקשתים.
הוא נפטר מחץ מורעל בשנת 1514 אך
הספרדים הסתירו את מותו כדי להמשיך ולהפיח פחד בקרב הילידים.
"הקאריבים (הילידים) הרגו אותו, כאשר קפטן סנצ'ו דה אראגון הביא אותו , הכלב המשיך להילחם עם הילידים למרות שהיה פצוע ובמקרה המדובר רץ הכלב אחרי הילידים ורדף אחריהם ואז כאשר שחה אחרי יליד אחד, ויליד אחר , שעמד מחוץ למים הכה אותו בחץ מורעל, הכלב המשיך לשחות אחרי היליד השני
ורק לאחר מכן נפטר.
בקריו היה הגורם לכך שהקברניט סנצ'ו דה אראגון חיליו האחרים ניצלו מכיון שלאחר מכן הילידים ברחו.
גונסאלו פרננדס דה אוביידו.

"ליאונצ'יו" היה כלב שנאמר כי הוא בנו של בקריו, בבעלותו של וסקו נונזה דה בלבואה, אחד הכובשים העיקריים של קסטיליה בעשורים הראשונים לכיבוש.
הוא נלחם בדריאן, דרומית לפנמה של ימינו, גם הוא מת מהרעלה.

כלבים כובשים מפורסמים נוספים היו אמדיס, שלחם בסנטה מרתה וברוטו, הבעלים שלו הרננדו דה סוטו, שלחם בלה פלורידה.

לאחר שהכיבושים באמריקה הסתיימו ורוב השטח נשלט על ידי הספרדים, הכלבים עברו מבני ברית גדולים לבעיה אדירה, שכן עשרים הכלבים שהגיעו בשנת 1493 הפכו להיות אלפים! כלבים אלה ברחו והרגו בקר ובעלי חיים אחרים.
"מזיקים יותר לבעלי חיים פחות מאשר הזאבים במקומות אחרים" חואן לופז דה ולסקו.

ואז המונרך קרלוס החמישי הוציא צו מלכותי ב- 7 באוקטובר בשנת 1541 ,שהופנה למושל פרנסיסקו פיזארו ולמר כריסטובל וואלה דה קסטרו, לאסור בפרו את קיומו של "כלבי הקצבים".
זה גרם לכך שהספרדים החלו להשמיד מספר גדול מאוד של "כלבי הכיבוש" .
חלקם לא נהרגו אלא הוסבו לפונקציות חדשות המשרתות "ספרדים ואינדיאנים בכל השימושים כמו ציד ושמירה על בתיהם ואחוזות אדוניהם" ברנבה קובו.

באופן פרדוקסאלי, רבים מהם הצילו את חייהם
מכיוון שהפכו לאפוטרופסים נאמנים של חלק מהילידים לצורך הגנתם מפני התעללות הכובשים הספרדיים, דבר שהיה נפוץ באותם הימים.

צאצאם של אותם כלבים הם: פילה ברזילרו, פרסה קנריו, אלאנו אספניול, כלב הקרבות מקורדובה (נכחד), דוגו קובנו (נכחד), סימרון אורוגוואיו ועוד..