בעבר גזע הדאקל היה משמש את הציידים האירופאים לצייד גיריות (מכאן מגיע שמו, כלב גיריות – תרגום מגרמנית).
הוא היה צריך להכנס מתחת לאדמה ולגרש את הגירית הזועמת ולשם כך בררו במשך דורות שני תכונות עיקריות אשר מאפיינות את הגזע, תעוזה ומבנה גוף מאורך.
הגוף הארוך סייע לו לנוע בקלילות בתוך המכילות בעוד עודף התעוזה דרבן אותו להגיע למטרה ללא פחד.
כיום, תחת הסטנדרטים של ארגון ה-FCI גופו של הגזע עבר שינוי והפך למגושם וחסר פרופורציות לחלוטין ובנוסף לכך רוב הכלבים הפכו לבטלנים ועצלנים.
יש לציין שישנם בתי גידול ברחבי אירופה בעיקר, אשר דוגלים עדיין בהרבעות וגידול של קווי הדם הוותיקים.
בתמונה, דאקל מודרני.