בימי הביניים וגם לפני, מחזה של קרבות בין כלבים לבין בע"ח אחרים היה סוג של "שעשוע" בשעות הפנאי.
אנשים עמידים בעיקר, היו מהמרים על זהות המנצח.
אך גם באוכלוסייה העניה יותר היו עוסקים בענף זה.
שלושת המדינות הידועות ביותר בענף ה-Baiting היו צרפת, אנגליה וספרד, אך כמובן שהדבר היה נפוץ גם במדינות אחרות.

באותה התקופה, הם היו עורכים קרבות של פרדות, חמורים, סוסים, שוורים, אריות, נמרים, ברווזים, קופים, חולדות, דובים, תרנגולות ואפילו בני אדם לא חמישים!
בע"ח גדולים היו קשורים לרוב לשרשרת באורך של 40 מטר והם נלחמו מול שלושה כלבים גדולים.
נגד אריות, היו נלחמים ארבעה כלבים גדולים וע"פ כתבי יד, עולה כי הסיכויים היו 50/50.
כאשר בע"ח היו קטנים יותר זה היה אחד על אחד ובמקרה של חולדות, 100 נגד כלב אחד.

היו גזעים שהתמחו בלחימה בבע"ח ספציפיים כמו הבול דוג שכפי שמגלה לנו שמו התמחה בשוורים, או הראט טרייר שהיה מתמחה בחולדות.
מסטיפים גדולים היו נלחמים באריות ודובים והיו כאלה, כמו הבול אנד טרייר שלימים הפך לפיטבול של ימינו, שהתמחה בלחימה בכלבים אחרים.

לשמחתנו, אותו הענף יצא מהחוק כמעט בכל העולם, אף על פי שעדיין נערכים קרבות מחתרתיים במקומות מסויימים בגלובוס כולל ארץ ישראל.