בטורקיה הרביעו בעיקר כלבים לשמירה על עדרים וכלבי צייד.
כלבים אשר שומרים על עדרים, חייבים להיות עצמאים, בעלי אינסטינקט חזק בכל מה שקשור להגנה על העדר, אנטיליגנטים ובטוחים בעצמם.
בדרך כלל כלבים מסוג שכזה, נוטים ללבוש פרווה בצבע לבן, מהסיבה שהחקלאי רצה להבדילם מטורפים שונים, אשר ניסו לטרוף פריטים בעדר.
כלבים בעלי צבע כהה יותר, שימשו לשמירה על רכושו של החקלאי מפני פולשיים אחרים.

גזעים טורקים לעתים קרובות התפתחו באזורים מרוחקים זה מזה, הם הותאמו באופן סלקטיבי לתנאים המקומיים ולמצבים שונים ומגוונים.
כל אזור גיאוגרפי פיתח גזע, גזעי רועים, גזעים שהם האבות של גזעי רועים מודרנים (גזעים אלה נכחדו) וגם גזעים אשר שימשו לצייד, כולם עם מאפיינים ספציפיים התואמים לסוג העבודה המבוקש.
קיימות הרבה מאוד גרסאות שונות לגזעים טורקיים לאומיים.
הטיפוסים הידועים ביותר הם Kangal, Akbash, Karabas, Anatolia Shepherd.
והפחות מוכרים: Yoruk – כלב חזק ומהיר עם לסת חזקה, Catalburun – כלב צייד טורקי בעל אף ייחודי.
לגזעים המשתייכים למשפחת הרועים יש מספר טיפוסים שונים, בדיוק כמו אצל הרועים האסיאתים.
הבלבול בין הטיפוסים נגרם מעובדה שהטורקים מבדילים בינהם רק על פי צבעם ופרוותם: Karabash (ראש שחור), Kirik (פרווה קצרה), Kaba (פרווה ארוכה), Brindhel (צבוע/מנומר), Capar karayaka המכונה גם (גוף שחור, כלב שחור) וכו '
בפועל אז מקור שמו של הכלב, למשל Kirik Yoruk או Karabash Kangal.
הגזעים הלאומים של טורקיה ( כלבי הרועים בלבד ) –
כיום, פרט ל Kangal ול Akbash כל הגזעים המוכרים בטורקיה נחשבים בסכנת הכחדה. הממשלה ומוסדות אקדמיים שאחראיים על רבייה של גזעים אלה כבר עוסקים רבות ברבייה שלהם באופן מבוקר מאז 1990.
————————————————————————————————————————————

Kangal – קנגל
Anatolian Shepherd – רועה אנטולי (אנטליה – עיר בטורקיה ) גם נקרא רועה טורקי
השם המסורתי לגזע בטורקיה הוא Kangal Köpegi או Kangal Köpegi Sivas.
נכון לעכשיו הקנגל הוא חלק ממורשת לאומית טורקית, הוא האייקון התרבותי וההיסטורי של העם הטורקי.
זהו הטיפוס הפופולרי והמכובד ביותר על הטורקים.
כמעט ולא ניתן להוציא את הגזע מטורקיה, מהסיבה שהם מעונינים שטיפוס זה ישאר באופן אינדיבידואלי לטורקיה בלבד.
מקורו של הקנגל ככל הנראה, הוא במחוז סיווס בחלקו המזרחי של מרכז אנטוליה. הבידוד יחסי של אזור סיווס משאר האזורים בטורקיה תרם למקוריותו של הגזע במראה ובהתנהגות הייחודיים.
במידה ורוצים לגדל כלב זה מחוץ לשטחו של המחוז, חייבים לקבל על כך אישורים.
זה כלב מאוד גאה, אוהב, מסור וצייתן.
הוא מגן על נשים וילדים.
זה כלב שמירה מעולה – הוא יודע בדיוק מי הם פריטי העדר והוא יגן עליהם בכל רגע ורגע.
כאשר הם שומרים על העדר, ברוב המכרים הנקבות מסיחות את דעת התוקף בעוד הזכרים תוקפים אותו.
לקנגל ראש עגול בדרך כלל, מבנה גוף כבד, אבל לא באופן מוגזם מדי.
עד גיל ארבעה חודשים אוזניהם נחתכות על מנת למנוע זיהומים, בשל פציעותיהם במהלך קרבות עם הזאב או חיות בר אחרות.
הקנגל עשוי להיקרא Kangal Akbash (ראש לבן) וKangal Karabash (ראש שחור) לפי הכתם השחור הגדול לאורך הפה.
הפרווה צפופה מגנה עליו מפני השמש בקיץ ומהקור בחורף.
צבע הפרווה משתנה בגוונים שונים – מכמעט לבן חולי עד לחום כהה, אבל הוא לעולם לא יכול להיות לבן או מנומר.
כיום הוא נפוץ מאוד בקרב תושבי הכפרים הטורקיים, אשר גאים ביכולתו להגן על עדרים של העזים וכבשים מנגד טורפים כמו – זאבים, תנים או דובים.
————————————————————————————————————————————

Akbaş – Akbaş Coban Köpeği – אקבש (גזע שונה מה קנגל אקבש !) אקבש קובן קופג׳י
האקבש ככל הנראה הגיעה מאיזור הים התיכון הצפוני.
הם הגיעו לטורקיה לפני 3000 שנה, יחד עם שאר רועי הנוודים הראשונים.
גם בטיפוס האקבש, הרועים בררו את הצבעים של הכלבים ובחרו כמובן את הצבע הלבן והסיבה לכך היא די ברורה, הרועה הטורקי רצה להבדיל בין כלביו לבין הזאבים התוקפים באופן מוחלט.
האקבש הוא כלב יפייפה, שמיעתו חדה וחוש הרח שלו לא נופל מהמון גזעים אחרים, מהירות יוצאת מן הכלל ביחס לגודלו.
הוא שונה מכלבים טורקים אחרים בשל צבעו הלבן כשלג.
יש לו עיניים כהות, האף בפיגמנטציה של עור, אשר הגנה עליו במקור נגד כוויות שמש. הוא מגיע לבגרות בגיל מאוחר יחסית, גיל שלוש שנים ויותר.
המאפיין הייחודי שלו הוא האינסטינקט האימהי המפותח ביותר שלו – אם הוא גדל מגיל הגורות יחד עם בעלי חיים צעירים או ילדים, הוא מתפתח קשר רגשי ועמוק איתם לאורך חיו.
על בסיס המראה ומחקרים גנטים שנעשו, המסקנה שאליה הגיעו החוקרים היא שהאקבש עורבב עם גזעים מסוג גרייהאונד ומסטיף.
התוצאה של הכלאה כזו מציגה גרסאות שונות משתנות בין שני קצוות שונים:
הטיפוס שדומה "לגרייהאונד" בעל גולגולת צרה, גוף צר מאוד ובטן שקועה, יש לו רגליים ארוכות יותר ובדרך כלל עדין יותר.
הטיפוס שמזכיר את "המסטיף" בעל ראש חזק, יש לו יותר כפלים בעור, ישנם כלבים עם עפעפיים נפולים, הוא בעל גוף מוצק וכבד יותר, המראה שלו מזכיר מאוד לברדור.
למרבה הצער, עקב המהפכה התעשייתית והירידה הגבוהה בקרב אוכלוסיית הזאבים, טיפוס זה כמעט ונעלם.
למרות שכמה אוניברסיטאות ובמוסדות בממשלה החלו לעסוק בגידול ושיחזור הגזע, בטורקיה יש מעט מאוד אקבשים.
קיים הבדל גדול בין המבנה של הטיפוסים ממרכז ומזרח אנטוליה לבין הטיפוסים ממערב אנטוליה.
כיום הפופולריות של האקבש גדלה במהירות.
היצוא של האקבש מטורקיה בניגוד לקנגל, שהוא זן לאומי בטורקיה, מותרת וחוקית.
————————————————————————————————————————————

קארס – Karas
קארס Köpeği – רועה טורקית קארס.
הוא גדל באזור של צפון אנטוליה.
האזור העיקרי של גזע זה הוא המחוז של קארס והאזורים ההרריים בצפון-מזרח טורקיה.
יש לו היסטוריה של כלפחות 600 שנים.
הקארס הוא כלב שמירה אידיאלי, הוא חזק מאוד, אמיץ ומסור.
הוא חשדן ביותר אפילו לא ידידותי כלפי אנשים זרים בנוכחות בעליו.
בגלל החוסן וערנות של גזע זה לא מומלץ להשאיר אותו לבד עם ילדים קטנים. המסורת המקומית טוענת כי קבוצה של 4 קארסים יכולה להרוג דוב גדול.
בהופעתו החיצונית, הקארס דומה מאוד לרועה הקווקזי קווקזי.
יש לו פרווה ארוכה המתאימה לתנאי חורף קשים, עם זאת אפשר גם לפגוש כלבי קארס בעלי פרווה קצרה.
ניתן למצוא כלב קארס כמעט בכל הצבעים, חום אדמדם, אפור, תערובות של מנומר שחור וחום, לבן, ולבן עם כתמים אפורים.
יש לו שיער ארוך על הצוור.
קארס נוטה להתחבר עם אדם אחד בלבד, הוא עשוי להיות לא ידידותי לאחרים בסביבתו.
———————————————————————————————————————————–

יש עוד טיפוס אחד במשפחת הרועים הטורקיים ושמו אקסראי מלאקלי -Akasaray Malakli
טיפוס זה הוא הגדול והחזק מבין כולם.
הוא תערובת של קנגל ומסטיף אנגלי.
הוא מגיע ממחוז אקסראיי שבמרכז טורקיה.
המלאקלי הוא גבוהה ורחב, ראשו ענק ביחס לגופו העצום.
נצפו כלבים במשקל של 125 ק"ג !
הצבע שלו זה בעיקר לבן עד חום בהיר.
למרות גודלו העצום וכנגד כל הסיכויים, גזע זה פעיל ביותר להבדיל מהמסטיף האנגלי העצל.