בוקר טוב.
החלטתי לפתוח אלבום חדש שבו ארכז כתבות בנושא שלא נגעתי בו – סיפורים מחיי היומיום שלי.
הכוונה שאני ארשום לכם על כל מני תהליכי אילוף שכלבים עברו אצלי במהלך שנותי כמאלף כלבים.
תהנו…

לפני שנתיים בערך, התקשרו אלי לאילוף של כלב שהוגדר ע"פ העמותה שנלקח ממנה "כנעני מעורב ברועה גרמני".
כשנכנסתי לביתם של הלקוחות הכלב לא התייחס אלי בכלל, הוא היה עסוק בצפייה על המרפסת, הוא פשוט המתין בסבלנות כדי לנסות ולתפוס את ציפורי המיינה שנוחתות שם מדי פעם.
גופו היה דרוך מאוד ובלחץ רב, הוא היה שרוי בשלב 2 של יצר הטרף – מארב.

רק ע"פ צפייה בהתנהגות זו כבר הבנתי שמדובר בכלב שלא נותן לבעלים שלו שקט, בכל הקשור לצייד של בע"ח.
אך לאחר השיחה הראשונה עם הבעלים, התברר לי שהוא גם רודף אחרי צללים, עלים שנדפים ברוח, אופנועים ומכוניות, אופניים, איי רובוט ועוד…

השאלה הראשונה ששאלתי הייתה: "מה הפעילות הגופנית שהכלב עובר ביום וכמה זמן היא נמשכת?"
הם הסבירו לי שהם מורידים את הכלה שלוש פעמים ביום לגינה מתחת לבית וזורקים לו כדור עד שהוא מתעייף לגמרי, בערך 20 דק.
ואז הוא עושה צרכים ועולים לבית.
הם לא מטיילים איתו ברחבי השכונה כי הוא גורר אותם למראה עצמים נעים כפי שפירטתי לעיל.

הבעיה העיקרית שלהם הייתה שהם כל הזמן טיפחו את יצר הטרף של הכלב מבלי לשים לב.
המשחק הכפייתי עם הכדור גרם באופן ישיר לכלב לרצות ולתפוס עצמים נעים.
כמובן שלגנטיקה שלו יש השפעה רבה, אך לבעלים חלק לא קטן בכך.
אני הגדרתי את הכלב כאובססיבי לעצמים נעים.

דבר ראשון עצרתי את משחקי הכדור, למדתי את הכלב ללכת צמוד לרגל שלי, כשאני עוצר הוא מתישב ועליו להתרכז רק בי (או בנוהג אחר) בכל מהלך הטיול.
על כל סטייה מהרגלי הוא מקבל תיקון ברור מאוד, אך בכל פעם שהתרכז בי הוא תוגמל בליטוף, כי הוא לא הגיב למזון כלל.
כך בעצם הם התחילו לטפל בבעיה.
הכלב עבר גירוי מנטאלי חזק מאוד ושונה ממה שהיה רגיל.
ההליכות המרובות שחררו מהכלב המון לחץ והוא הפסיק לנסות ולצוד במהלך הטיול תוך יומיים פחות או יותר, אך רק בזמן טיול כשהוא ברגלי.

השלב הבא היה לגרום לו להפסיק לצוד גם כשהוא לא תחת פקודה
לשם כך, קשרתי את הכלב לרתמה ולרצועה ארוכה שהייתה מחוברת לעמוד בגינה.
פיזרתי מזון רב עבור חתולים וציפורים שיגיעו לגרות את הכלב (יש לציין שיש לו רזומה מכובד בתפיסה והריגת בע"ח) כשהם הגיעו והוא מבחינתו היה משוחרר הוא חזר לסורו.
אז התחלתי לתקן אותו מרחוק, כדי שלא יקשר אותי לאכיפה.
האמת, הוא הפסיק מהר משחשבתי.
אך דבר מעניין חדש קרה, הכלב התחיל לאכול חטיפים מחוץ לבית!
מה כ"כ מיוחד בזה?!
מכיוון שבעת ובעונה אחת רק יצר אחד יכול לפעול במלואו, הכלב לא היה מסוגל לאכול בטיול כיוון שהיה כל הזמן שרוי ביצר הטרף שלו.
עקב הניתוק שנכפה עליו מלצוד, יצר האכילה התחיל לפעול סוף סוף וזה סימן מצוין עבורנו.

לאחר חודש וחצי בערך של התהליך עצמו וכמובן עבודה קשה מצד הבעלים, הם קיבלו כלב חדש, אומנם עם מספר מגבלות שנתתי להם, אך כלב שכיף לטייל איתו, כיף לשחרר אותו בגינת הכלבים או ללכת איתו לבתי קפה ומסעדות…