אתמול חבר שאל אותי שאלה שהתשובה שלה לא פשוטה ובחרתי לשתף אתכם בתשובה.
"נניח שיש כלב שבאופן אינסטינקטיבי נולד עם יצר קרב, או יצר טרף מפותחים ביותר וככל שעובר הזמן הוא הופך למסוכן יותר עקב האגרסיביות שעולה כלפי האובייקטים שונים.
אם תאלף אותו לא לתקוף, אתה תיהיה חייב להפעיל עליו המון לחץ ולכפות עליו להיות משהו שהוא לא הוא…
אז אולי עדיף במקרה כזה להרדים את הכלב כדי שלא יסבול?!
מה נראה לך שהכלב היה מעדיף, להיות מורדם, או לקבל על הראש כ"כ הרבה כדי שיהיה אפשר לחיות איתו בסביבה עירונית בשלווה? "
קודם כל אני חייב להודות שזו שאלה לא כ"כ פשוטה כשנתקלים בה לראשונה.
אבל יש לי תשובה שתספק אתכם.
נכון שיש כלבים שבאופן אינסטינקטיבי יצטרכו חינוך נוקשה יותר כדי שיוכלו לחיות בשלום בבית.
מלכתחילה עדיף ליעד לאותם כלבים חיים אשר יספקו את יצרהם המפותחים.
אך כשזה לא ניתן, אני חושב שעדיף לאלף את הכלב גם אם זה כרוך בהפעלת לחץ רב.
אסביר לכם מדוע:
בסופו של דבר, הכלב רוצה לשרוד בעולם.
כל היצרים שלו נועדו כדי לעזור לו לשרוד ובעקיפין להישרדות הגזע בכלל.
ככל שהכלב יצרי יותר, כך הסיכויים שלו לשרוד בטבע עולים ולהפך.
חישבו על כלב עצלן ולא יצרי שלא אוהב לאכול, לצוד, לגונן על הטריטוריה ופשוט מעדיף לרבוץ, הוא לא היה שורד בטבע לעולם!
אבל בבית, הוא הכלב האידיאלי!
אז כפי שהסברתי, היצרים הם תכונות מולדות שמנחות את הכלב לשרוד.
אם הכלב יבין, ע"י ניסוי וטעייה שיצר מסויים מקטין לו את הסיכויים לשרוד, אותו היצר פשוט ידוכא בסופו של דבר ולא יבוא לידי ביטוי בשטח וכתוצאה מכך יהיה אפשר לחיות עם הכלב בשלום.
אז אין ספק שהכלב עצמו היה מעדיף לחיות ולדכא יצרים מסויימים, מאשר להיות מורדם.