אקבש.
בטורקית:
Akbaş – Akbaş Coban Köpeği

האקבש הוא מולוסר ממוצא טורקי, אשר נברר בקפידה במשך דורות כדי לשמור על צאן ורכוש ברחבי טורקיה.

האקבש ככל הנראה הגיעה מאיזור הים התיכון הצפוני.
ככל הנראה הוא הגיעו לטורקיה לפני כ – 3000 שנים, יחד עם שאר רועי הנוודים הראשונים.

גם בגזע האקבש, הרועים בררו את הצבעים של הכלבים ובחרו כמובן את הצבע הלבן והסיבה לכך היא די ברורה, הרועה הטורקי רצה להבדיל בין כלביו לבין הזאבים התוקפים באופן מוחלט.

האקבש הוא כלב יפייפה על פי רוב טעמם של אנשים רבים.
שמיעתו חדה וחוש הרח שלו לא נופל מהמון גזעים אחרים, מהירות יוצאת מן הכלל ביחס לגודלו.
הוא שונה מכלבים טורקים אחרים בשל צבעו הלבן.
יש לו עיניים כהות ואפו בפיגמנטציה של עורו. הוא מגיע לבגרות בגיל מאוחר יחסית, גיל שלוש שנים ויותר.
המאפיין הייחודי שלו הוא האינסטינקט ההגנה המפותח ביותר שלו – אם הוא גדל מגיל הגורות יחד עם בעלי חיים או בני אדם, הוא מתפתח קשר רגשי ועמוק איתם לאורך חיו.

על בסיס המראה ומחקרים גנטים שנעשו, המסקנה שאליה הגיעו החוקרים היא שהאקבש עורבב עם גזעים מסוג גרייהאונד ומסטיף.
התוצאה של הכלאה כזו מציגה גרסאות שונות משתנות בין שני קצוות שונים:
הטיפוס שדומה "לגרייהאונד" בעל גולגולת צרה, גוף צר מאוד ובטן שקועה, יש לו רגליים ארוכות יותר ובדרך כלל עדין יותר.
הטיפוס שמזכיר את "המסטיף" בעל ראש חזק, יש לו יותר כפלים בעור, ישנם כלבים עם עפעפיים נפולים, הוא בעל גוף מוצק וכבד יותר, המראה שלו מזכיר מאוד לברדור גדול.

למרבה הצער, עקב המהפכה התעשייתית והירידה הגבוהה בקרב אוכלוסיית הזאבים, גזע זה כמעט ונעלם.
למרות שכמה אוניברסיטאות ובמוסדות בממשלה הטורקית החלו לעסוק בגידול ושיחזור הגזע.
בטורקיה, יש יחסית מעט מאוד אקבשים.
קיים הבדל גדול בין המבנה של הטיפוסים ממרכז ומזרח אנטוליה לבין הטיפוסים ממערב אנטוליה.
כיום הפופולריות של האקבש גדלה במהירות.
היצוא של האקבש מטורקיה בניגוד לקנגל, שהוא זן לאומי בטורקיה, מותרת וחוקית מאז ומתמיד.

בתמונה אקבש למרגלות הרי אררט.
(אררט הוא הר געש רדום הנמצא בצפון מזרח טורקיה, בגבול עם איראן וארמניה.
אגב שם נמצא תיבת נח).

שימו לב לקולר שעל צווארו של הכלב, קולר זה נועד להגן על הכלב מפני זאבים.