אנשים רבים מסתכלים על היחסים בין הכלבים שלהם לילדים שלהם בזווית לא נכונה.
הם בטוחים שאם הילד מתכוון לתת לכלב חום ואהבה אז הכל בסדר…
או שאותם הורים רואים שהכלב לא מתייחס להצקות החוזרות של הילד כלפי הכלב ומבחינתם המצב בסדר גמור.. (עד שלא בסדר).
כלב לא חייב להגיב באופן ישיר להטרדות חוזרות של ילדים, הוא פשוט יכול ללמוד את השטח מספר פעמים ואז להגיב בנשיכת אזהרה ופתאום כולם יהיו מופתעים…
הכלב הוא לא השמרטף של הילד שלכם!
זה נכון שהכלב צריך ללמוד לגלות סבלנות כלפי ילדים, אבל מנג, חובה עליכם, ההורים, ללמד את הילדים שלכם לא להציק לכלב וגם אם הכוונה שלהם היא טובה, לא תמיד הכלב מפרש זאת כך…
ראו לדוגמא חיבוק של הילד כלפי הכלב.
זה נראה חמוד מהצד, אבל מי אמר שהכלב נהנה מזה?! רוב הכלבים שונאים חיבוקים.
ילדים מוגבלים מבחינה שכלית בהשוואה למבוגרים, הם לא יכולים לצפות את הנולד כמוכם, לכן האחריות היא של ההורה, לבוא ולשים גבול לילד ולכלב יחד!
אצלנו בבית אין מציאות שבה הילדים מציקים לכלבים, מנגד, אין מציאות שהכלבים חוצים את הגבולות מול הילדים, כל אחד יודע מה מותר ומה אסור ואם מישהו חוצה את הגבולות הוא נענש על כך בחומרה, אחרת, לא יהיה אפשר לנהל אינטראקציה תקינה בין כולם והאסונות ימהרו להופיע.
