אנשים רבים בטוחים כי ישנם גזעים, או פרטים ספציפיים של כלבים אשר נולדים אגרסיביים.
הנתון הזה הוא לא ממש מדוייק, לכן החלטתי לעשות לכם קצת סדר בראש.

אז ככה, כלב מורכב מכ-70% גנטיקה וכ-30% סביבה (יש הטוענים 65-35).
זה אומר ש70% מהתנהגותו ומחזותו נתונים להשפעה ישירה של הוריו ודורות קודם לכן.
30% לעומת זאת נקבע ע"י הסביבה שבה הכלב גדל.

נניח שגור כלבים נולד להורים בעלי אינסטינקט טריטוריאליות מפותח מאוד.
טמון באותו הגור פוטנציאל להיות אגרסיבי מאוד בסביבתו.
בגיל ההתבגרות בערך, אותו הגור מתחיל לגלות סימני אגרסיביות ראשונים כלפי אנשים ובע"ח אחרים שעוברים ליד הגדר של החצר שבה הוא חי.
הוא נובח או נוהם ואותם אנשים נעלמים לאחר מכן.
הם לא נעלמים בגללו, הם פשוט עושים כך כי הם הולכים לדרכם, אך הגור שלנו מבין שהוא זה שהבריח אותם!
הגור מתאמן ומתאמן יום יום ובגיל שנה וחצי בערך הוא עלול להפוך לאגרסיבי ביותר!
הדוגמא הזו מראה על שילוב של סביבה וגנטיקה אשר פועלים יחד כאשר אחד מטפח את השני.

נניח שאותו הגור היה ננזף בחומרה ע"י הבעלים שלו בכל פעם שהוא היה מציג התנהגות אגרסיבית מגיל צעיר ומספר רב של אנשים היו מאכלים אותו מבעד לגדר בכל יום…
מה אז היה קורה?
אינסטינקט הטריטוריאליות לא היה מגיע לידי ביטוי בסיטואציות שכאלה.
הגור היה מבין שלא משתלם לו לתקוף וגם אין לו סיבה למה לתקוף כי מי שעובר ליד הגדר מתגמל אותו.

לאחר שקראתם את הנאמר לעיל, אני מניח שתוכלו להתחבר לאמירות – "אילוף פותר הכל" "ושאין דבר כזה כלב מסוכן, אלא בעלים מסוכן".
מגיעים אלי מדי חודש מספר רב של אנשים שהרימו ידיים מכלביהם והם בטוחים כי המצב הוא אבוד, במיוחד כשהם כבר עבדו עם מספר אנשי מקצוע שונים.
אני תמיד דואג להראות להם *שהכל פתיר!
בנוסף, ישנם אנשים שבטוחים שיש גזעים שלא ניתן לאלף, או שתמיד הם יציגו התנהגות אגרסיבית ויהי מה, זה פשוט לא ככה!

*כמעט הכל, אם יש בעיות נוירולוגיות המצב שונה.

אני ממליץ לכם לתייג אדם שבטוח שלא ניתן לאלף את הכלב שלו או אדם אחר שבטוח שיש גזעים שהם נולדים "רעים".