אני שם לב יותר ויותר לתופעה רעה, שחוזרת על עצמה כאן בישראל – אנשים מרביעים כלבים בהרבעות חצר (הרבעות ביתיות ללא בקרה) ומוכרים את הגורים בגיל צעיר מאוד, כמו שלושה עד חמישה שבועות!
אנשים ששרינו גור, לוקחים את הגורים בלחץ רב כיוון שהם בפחד שהגורים ימסרו.
ולרוב "המגדל" מספר סיפור גרוע ומסביר למה הוא עושה זאת ואנשים פשוט בולעים את הסיפור גם אם הוא קצת מוזר, שוב, מהפחד לאבד את הגור.

מה הבעיה?

גור שהופרד מאמא שלו בגיל מוקדם ינזק מאוד מנטאלית ואם הופרד בגיל יונקות, הוא גם ינזק פיזית.

זה יגיע לידי ביטוי בצורות שונות, כמו בבעיות בתקשורת עם כלבים אחרים, וויסות נשיכות כלפי כלבים אחרים במשחק ואף אליכם.
לעיתים גורים גם לא שורדים את המעבר לבית אחר עד לגיל חודש!
יש כלבים שהופכים "למלוכלכים" ועושים צרכים על עצמם כי לא היה מי שיחנך אותם כראוי לכך (אמא כלבה דואגת לזה).

"למגדל" יש אינטרס גדול למכור את הגאים מוקדם!
הוא מוריד לעצמו כאב ראש גדול, פחות רעש, לכלוך, תעסוקה וכמובן שהוא מפחית את הסיכויים לאבד גורים (כסף) בדרך…

עוד דבר, מה עם אמא כלבה?
בשבועות הראשונים במיוחד כאשר היא עוד מניקה, האינסטינקטים האמאיים עדיין שולטים בה באופן ניכר, היא חווה צער רב מאוד כאשר מפרידים אותה מהגורים, להבדיל מכך שהגורים כבר גדלים ומהווים עבורה כבר חלק מהלהקה.

הגיל המומלץ ביותר מבחינתי לקחת גור שיתפקד ככלב בית הוא שבעה שבועות.
אם יש בעיות שלא סובלות דיחוי ניתן גם לקחת בגיל שישה שבועות, אבל זה פחות מומלץ ובגיל שמונה שבועות, זה הגיל המאוחר ביותר שאני ממליץ לקחת את הגור, כי אחרת הוא מתחיל להיקשר מדי לאמא שלו ומגדלים שלו והוא יחווה פרידה קשה יותר.

אני באופן אישי מעדיף שלא להתעסק עם מרביעי חצר, כיוון שאי אפשר לסמוך על הגנטיקה של הכלבים שלהם, לאור העובדה שכלבים מורכבים מ – 70% גנטיקה ו 30% סביבה יש לגנטיקה השפעה רבה על אופי, יצריו, חזותו ובריאותו דל הכלב…