אני מעוניין להרחיב אודות הרבייה של הכנענים או אם אפשר לקרוא לזה כך- "כלבי בר" שנפוצים במקלטי הכלבים והאומנות ברחבי הארץ:

לא אחת מגיעים אלי כנענים שהם חצי פיראיים אם לא יותר.
הבעלים המתוסכלים של הכלבים לא מבינים למה נפל בחלקם כלב בעל אופי שכזה.
אני שומע לא אחת: "בסך הכל רצינו לאמץ כלב ולעשות מצווה".
אז בואו נלמד כמה דברים חדשים אודות אותם כלבים.

איך זה קורה?
אנשים שאוהבים בע"ח וכלבים בפרט הולכים בטבע או סמוך לערים וישובים כמו ב"ש, אזור השרון, מטה יהודה, בית שמש, בית שאן ועוד..
הם מבחינים בגורי כלבים "נטושים".
הם אוספים אותם מספרים עליהם סיפור מרתק ושולחים אותם לאומנות ומקלטי כלבים.
לכלבים הללו מטען גנטי שלא יבייש זאבים ותנים מדוע? כי הם כלבי בר לרוב.

אסביר גם את זה –

כדי שזכר יצליח להרביע הוא חייב לעבור את גיל ההתבגרות שזה בערך 7 חודשים פלוס מינוס.
אך יש לו מתחרים בטבע והוא לא יצליח להביס אותם בגיל כ"כ צעיר.
לכן הזכרים שמרביעים בטבע הם בגיל שנתיים וחצי פלוס.
כדי להגיע לגיל הזה בטבע על הכלב להיות הישרדותי מאוד מאוד מאוד ועליו גם להילחם בזכרים אחרים ולנצח אותם לכן הזכר שמרביע בטבע הוא בעל מטען גנטי עמיד, חזק ובקיצור סופר הישרדותי.
כדי לגדל צאצאים גם על הנקבה חל להיות בריאה, חזקה, הישרדותית ובנוסף יש להתחשב בעובדה שגם אבא שלה היה לוחם כמתואר לעיל.
הגורים שנולדים ושורדים את שלושת השבועות הראשונים הם אלו שברוב הסיכויים ישרדו (2-3 מתוך 6-8 בממוצע) והם בנויים לחיים בטבע למופת.

אותם גורים שמגיעים לאומנות בסופו של דבר גדלים ומגיעים לביתם שונים ואז מתחילות הבעיות…
לגורים יש גנטיקה של כלבי בר ולאדם הממוצע אין את היכולת לגדל כלב בוגר שכזה כראוי.
ניתן בהחלט לאלף את אותן כלבים, אך זה דורש המון מצד הבעלים שבסך הכל רצה חבר לחיים.
לא אחת אני נתקל בניסיונות אילוף כושלים בדרכים הזויות של מאלפים שלא מבינים שאלו כלבי בר.

אני מבין שחלק מהאנשים לא יתחברו או לא ירצו לקבל את העובדות הנ"ל אבל אני אצליח להבין מאיפה מקור הדאגה מגיע.

לאדם פסיכולוגית קשה לקבל את העובדה כי ישנם כלבים בטבע, אך לאמיתו של דבר אנחנו בייתנו אותם מן הטבע.
כלב צריך דור אחד של חיים פיראיים כדי לחזור למקורות.

אשמח לתגובות בנושא.