אם יש או היה לכם כלב, ודאי שמעתם אותו מיילל, שורק משמיע איזשהו קול, זהו סוג מסוים של תקשורת.
הצורה הנפוצה של תקשורת כלבית היא באמצעות אנרגיה ושפת גוף.
התגברות יללה אפוא, מצביעה על רמה גבוהה של התרגשות מצד הכלב.
הסיבה לתקשורת מסוג זה (יללה) קשורה לאחד משלושה מצבים: פיזי, נפשי או רגשי. אפרט כעת על כל אחת מהקטגוריות, על מנת שתוכלו להבין מה כלבכם מנסה לומר לכם.
צורך פיזי
במידה וכלבכם החל מתבכיין ללא שום סיבה הנראית לעין, הקדימו ונסו לשלול כאב או מצוקה פיזית כלשהי. על אחת כמה וכמה במקרה של כלב המיילל בזמן שכיבה או בתנוחה כנועה מאוד, מבלי להפנות אליכם אנרגיה בכל דרך אחרת.
אם התנהגות זו מתחילה בפתאומיות, יש להתייעץ עם וטרינר על מנת לשלול כל כאב או אי נוחות של הכלב.
כלבים יכולים להביע צורך פיזי באמצעות קיטורים כאלו ואחרים. לדוגמא: לדרוש לעשות את צרכיהם, במיוחד עם מדובר בכלבי בית. כשהדחף לצרכים עולה, הוא עלול להתנגש עם האינסטינקט של הכלב (למשל) להיכנס לחדרים אסורים. זוהי צורה מסוימת מאוד של תסכול, ועשויה להיות משולבת עם שריטת הדלת או נגיעות עם החוטם בכם.
צורך נפשי
לעיתים קרובות, התבכיינות היא סימן לכניעה. זוהי דרכו של כלב, בפגישה עם כלב דומיננטי יותר, לומר אני נכנע. בדרך כלל נראה זאת בליווי תנוחה כנועה, כך שהראש, האזניים והזנב שמוטים כלפי מטה. כך הכלב מראה כבוד ובעצם מגיש עצמו אל הכלב הדומיננטי יותר.
בנוסף, תיתכנה יבבות פיוס. הדבר הטוב ביותר שאתם יכולים לעשות הוא לקבלן בלא תגובה, ולאחר מכן לעזוב את המקום. לכלב, זהו אישור מפורש: "התנצלותך התקבלה".
התבכיינות המלווה בהתרגשות עשויה להיות גם הדרך של כלבכם לברך אתכם, בליווי קפיצות גבוהות מעלה-מטה או הסתובבות במקום. זה הזמן המתאים לתרגל "אין מגע, דיבורים או קשר עין", עד שהכלב נרגע.
לבסוף, הכלב יכול להשתמש בהתבכיינות בכדי ליידע אתכם שהוא מעוניין במשהו – במיוחד אם התנהגות זו תוגמלה בעבר. כל שעליכם לוודא הוא שכלבכם יימצא במצב רגוע-כנוע לפני שאתם נותנים לו את מבוקשו (במידה והחלטתם שאכן אתם נותנים לו את מה שרצה).
צורך רגשי
לסיום, כלבים לעיתים מייללים על מנת לבטא את מצבם הרגשי כלפינו, יחד עם שפת הגוף והאנרגיה שלהם. זה יכול להיות המפתח להבנה ביניכם לבין כלבכם. כלב עלול ליילל משום היותו נרגש, חרד, מתוסכל או מפוחד. ההתרגשות תלווה בקפיצות, הסתובבויות במקום, יבבות ופעילות אנרגטית כללית. חרדה תלווה בעצבים ושפת גוף ברורה – אוזניים וזנב כלפי מטה, בעוד שהכלב קבוע במקומו ומסתכל סביב.
כלב מתוסכל עשוי להראות התנהגות כפייתית ואף להתבכיין. למשל: גירוד הדלת או ניסיון להגיע אל מתחת לספה. כלב מפוחד יילל תוך הצגת שפת גוף כנועה, או אפילו רועדת. כלב שכזה ינסה להימנע מאנשים על ידי בריחה או הסתתרות.
התבכיינות אינה השיטה המועדפת על כלב כאמצעי תקשורת. אולם מכיוון שבני האדם מדברים ביניהם כל הזמן, זה טבעי עבור כלב להתחיל לנסות לייצר קולות בעצמו. אנו בהחלט יכולים ללמוד על רצונותיו ומאוויו של כלבינו אם ננסה להבין מה עומד מאחורי היבבות. עם זאת, במידה ולא נגיב לזה נכון, זה בהחלט יכול להתפתח לכדי התנהגות לא רצויה.
קל מאוד לרחם על כלב המשמיע קולות התבכיינות, ולראותו כיצור חמוד. אך אם לא נבין את הסיבות להתבכיינות ובמקום זאת נבחר להגיב במתן תשומת לב וחיבה מיידית, אנו מתגמלים התנהגות לא רצויה ומחזקים את יבבות הכלב. כך הוא ילמד להתבכיין כל אימת, מה שעלול להוביל להתנהגויות לא רצויות, כמו נביחות בלתי פוסקות.
כמו בכל מה שנוגע לכלב שלנו – המפתח הוא להישאר רגוע, אסרטיבי ובעצם לנהוג כמנהיגים. עליכם להעביר את הכלב ממצב התבכיינות לרגיעה ולוודא כניעה בטרם תחליטו לרצות את הכלב. כמו ילדים – לא תמיד הכלב יקבל את מה שיבקש. ההחלטה תלויה בכם, מנהיגי הלהקה.
