אלנו אספניול, קצת היסטוריה.
אז ככה, נתחיל בשם של הגזע, המילה "אלנו" מגיע מהשם של האב הקדום של הגזע והוא "אלאונט" שהוא נקרא ע"ש האלאנים (עם נודד ממוצא איראני).
"אספניול" – ספרד/ספרדי.
הכל החל כאשר האלאנים נדדו ממרכז אסיה לכיוון מערב אירופה, בשנת 5 לספירה.
במקור, הם שכנו באזור אוקראינה, רוסיה, אוזבקיסטן, קזחסטן, איראן, פקיסטן ואפגניסטן של ימינו.
את העקבות הראשונים של עם זה, ניתן היה למצוא אי שם במאה הראשונה, אחרי חמש שנים פחות או יותר לאחר הולדו של ישו.
באותה התקופה הם כבשו את צפון ודרום חבל הקווקז.
כאשר ההונים (עם שנכחד) עברו לאירופה במאה החמישית לספירה, חלק מהעם האלאני עקב אחריהם וכך נראה האלנו לראשונה ברחבי אירופה.
בסביבות 409 לספירה, אנו מוצאים את העקבות הראשונים של גזע האלאנו אספניול בחצי האי האיברי.
במקור, גזעם של העם האלאני היה המסטיף הטיבטי הקדום, זה שנכחד.
הם כמובן הביאו עימם את כלביהם בעת הנדידה לרחבי אירופה, אך מכיוון שהאלאנים היו תמיד בתנועה, הכלבים שלהם החלו לשנות את חזותם (פתחו אדפטציות מקומיות עם השנים) וגם ע"י ערבוב עם גזעים מקומיים שפקדו את אזוריהם באותו התקופה.
כלבם של האלאנים היה נקרא – אלאונט, מן גזע ביניים שנוצר במהלך השנים.
האלאונט המקורי נכחד, אך כיום ישנם מספר שחזורים.
האלנו, הידוע גם בשם הפרו דה פרסה אספניול (Perro de Presa Español), הבולדוג הספרדי (Spanish Bulldog), אלנו ( Alano), קארצ'ינרו (Carcinero), צ'אטו ( Chato) או פרו דה טורו( Perro de Toro).
האלאנו אספניול נחשב לכלב מלחמה בצבא הספרדי המלכותי, בעצם שיתוף פעולה זה הגיע לשיאו בימי הביניים ונמשך עד המאה ה -19.
מנגד, האלאנו אספניול הפך לנפוץ בעיקר ככלב ציד וגם ככלב בקר.
עקה הפופולריות של הגזע באותם ימים, לעתים קרובות ניתן היה לראותו לצד אנשים בעלי השפעה באותה תקופה, כמו גונזאלו דה בראצ'ו (Gonzalo De Berceo), גאסטון פיבוס ( Gaston Fébus) ורבים אחרים.
אותם דמויות, לא היססו לחלוק כבוד לבעלי החיים היפים הללו בספרים ובביוגרפיות שלהם.
למעשה האלאנו אספניול, אודות ליכולותיו, הפך לידוע ומבוקש בכל רחבי אירופה.
האנגלים, הצרפתים ואפילו הגרמנים ייבאו את גזע הכלבים המדובר למדינותיהם, ושם חצו אותם עם גזעים מקומיים אחרים.
למשל כמו הבולדוג האנגלי העתיק, הבולנבייזר הגרמני, או הדוג דה בורדו הצרפתי.
מהערבובים עם אותם הגזעים הגיעו לעולם גם הגזעים מסטיף האנגלי, בולמסטיף, בוקסר, המסטינו נפוליטני והקאנה קורסו ועוד מולוסרים אירופאים אחרים.
במהלך משלחות הכיבוש הספרדיים, האלנו התפשט גם לאזורים אחרים בעולם, כולל אמריקה הלטינית.
גם כאן הופיעו מגוון שלם של גזעי כלבים אחרים כמו קה דה בו (מיורקה), פרסה קנריו (האיים הקנריים), הסימרון אורוגוואיו (אורוגוואי), פילה ברזילרו (ברזיל) והדוגו ארגנטינו (ארגנטינה).
ניתן לייחס את הדרדרותו של הגזע ברחבי העולם ובדגש נרחב על ספרד, בעיקר עקב השתחללות הנשק ובאי הצורך בכלבי מלחמה.
בהמשך, גם בגלל שיטות הצייד שעברו לנשק חם וגם עקב המודרניזציה שחלה על עולם החקלאות.
לאחר מלחמת האזרחים בספרד, בשנת 1939 הגזע נפגע עוד יותר והמצב החריף לאחר מלחמת העולם השנייה.
בשנות השמונים, החלו לשקם את הגזע, ע"י הרבעות של כלבים בודדים שעבדו בחוות נידחות ברחבי ספרד ע"פ המסורת של הגזע.
יש האומרים שעד היום הם לא הצליחו לשחזר את הצלחת הגזע כפי שהיה בעבר, אך את חותמו של האלאנו אספניול, איש לא יצליח למחוק מעולם הכלבים.
