אחת התכונות אשר מאחדות את בעלי החיים ממשפחת הכלביים היא העובדה שהם יכולים להתרבות זה עם זה ולהוליד צאצאים בריאים לעולם.
זאבים, תנים, קיוטים (זאבי ערבות), כלבים, כלבי בר כמו דול ודינגו ואף שועלים, יכולים להתרבות זה עם זה, על אף שנקבת שועל מיוחמת כלל לא מושכת את שאר בני משפחה זו.

במהלך ההסטוריה, כלביים הוכלאו במכוון או שלא במכוון, בין היתר גם עם תנים כאמור.
המצרים הקדומים השאירו תאורים מפורטים על הרבעות סלקטיביות אלו.
בעינהם, נחשב בן כלאים של תן וכלב לסימן של מזל טוב, משום שהיה בו הפגנת כבוד לאל בעל ראש-התן, ששמו הוא "אנוביס" (Anubis), אל המתים, אשר סייע בהולכת המתים דרך נהר הנילוס אך עבר האושר הנצחי בעולם הבא.

ביולוגים רבים מאמינים כי מהכלאה כזו, של כלב ותן, התפתח גזע הכלבים שמוכר כיום בשם "כלב פרעה".
כלבים אלו מוצגים בהיירוגליפים, בתבליטים ובציורים מסביבות שנת 3000 לפני הספירה.
יש מידע על כלב פרעה קדום, אשר שייך היה למלך תות ענח אמון, שליט מצרים, שחי בסביבות 1350 לספירה.
שמו של הכלב היה – אבוויטיאיו.
מסופר שתות ענח אמון היה לוקח איתו את כלבו למסעות ציד שבמהלכם הם צדו איילות, ארנבות ועופות.
כשמת הכלב, ציווה תות ענח אמון לקבור את הכלב קבורה הראויה לאצילים.
אבוויטיאיו נעטף בפשתן דק והונח בארון קבורה, לאחר שנמשח בבושם ובשמני חניטה, בדיוק כפי שעושים למי שעומד להתייצב בפני אנוביס.

בתמונה: קברו האמיתי של אבוויטיאיו.