אחד הניצולים הקיצוניים ביותר של האדם בכל הנוגע לתחום העבודה אצל כלבים, הוא ללא כל צל של ספק כלבי המלחמה.
לא, אני לא מדבר על קרבות כלבים, בין כלב לכלב, הרי זו התעללות, אין דבר הקשור במיעוטו לעבודה.
כוונתי היא השימוש שעשו המצרים הקדמונים, הרומאים, הגאלים והקלטים בעבר הרחוק, בגזעים ממשפחת שונות עם דגש ענק על המולוסרים.
במשפחת המולוסרים לרוב תמצאו גזעים גדולים, עד גדולים מאוד.
מסטיף אנגלי זכר בוגר, יכול לעבור את ה120 ק"ג (ניתן למצוא המון מידע מעניין על הגזע כאן בדף, חפשו באלבומים).
ובעבר, היה גזע בשם Canis Pugnax שמשקלו היה 140 ק"ג והוא היה ידוע כגזע תוקפני מאוד.
כלבים ענקיים אלו, היו נושאים שיריון על גבם ועליו היה חרבות, או לפידים בוערים ותפקידם היה להפיל את הפרשים מן הסוסים, או לחרוץ את גורלם של חיילים רגליים.
לפני שהגו את הנשק החם, כלבי המלחמה היו נשק בעל כוח רב ובעל חשיבות אסטרטגית גדולה.
הקלטים ( קֶלְטִים הוא שם קיבוצי למספר עמים שישבו באירופה המערבית לפני כיבושה על ידי האימפריה הרומית )
אילפו את כלבהם למיקוד תקיפתם אל חוטמם של הסוסים – תגובתם של הסוסים הייתה כמצופה, השלכת הפרש אל הקרקע.
טקטיקה זו, התגלתה כיעילה מאוד בנטרול חיל הפרשים הרומי, בעת פלישת הרומאים לבריטניה.
גם השבטים הגרמניים ניצלו את כלבי המלחמה.
אטילה ההוני ( היה מלכם של ההונים משנת 434, ששלט במשך 19 שנים על אימפריה אירופית עצומה ) השתמש במולוסרים ובאבותיו של כלב הדם של ימנו ( שמו הוא טלבוס – גזע שנכחד ).
הכלבים מלאו תפקיד גם במלחמותיהם של הספרדים באוכלוסיה הדרום אמריקאית (יש על כך כתבה שלמה באלבום של האלנו אספניול).
כוחם של כלבי המלחמה מודגם היטב בסיפורם של הקימברים ( הקימברים היו שבט גרמאני עתיק שמוצאו היה כנראה מחצי האי יוטלנד בצפון אירופה ) שבט זה הצטרף לשבת הטווטונים ולשבטים נוספים אשר פלשו לגבולות רומא העתיקה.
תחת סיוע כלבי המלחמה האדירים שלהם, הביסו הקימבורים את הרומאים בשנים 113 109 107 וב105 לפני הספירה.
לבסוף, העמידו נגדם הרומאים את – גאיוס מריוס וקווינטוס לוטטיוס קטולוס, שניים מטובי אנשי הצבא שלהם.
בשנת 101 לפני הספירה, אנשי הקימבורים הפסידו לצבא הרומאי בקרב שנערך בורצ׳לי, איטליה.
בקרב זה הרומאים ניצחו, אך רק לאחר חצי יום, הצליחו הרומאים להשטלת על שדה הקרב, הסיבה לכך הייתה כלבי המלחמה של הקימבורים, אשר המשיכו להילחם, למרות תבוסת אדוניהם.
הכלבים חזרו לשדות הקרב במלחמת העולם הראשונה.
הגרמנים ניצלו את הכלבים לצורכי שמירה והגנה.
שבעים וחמישה אלף כלבים ויותר, השתתפו במלחמת העולם הראשונה מכל הצדדים.
הצרפתים היו משתמשים בכלבים כזקיפים וניצלו את שמיעתם החדה.
הם היו ממקמים שני כלבים במרחק של 30 מטר זה מזה ואם היה כלב אשר מזהה פולש עויין מתקרב, הוא היה נובח ומסמן פחות או יותר על ידי תחום ראיתו את מיקום הפולש ומיד לאחר מכן היה הצבא הצרפתי מכוון ירי ארטילרי לאיזור המסומן.
מספר הכלבים אשר השתתפו במלחמת העולם הראשונה עומד על כמאתיים אלף ויותר.
הם נוצלו כזקיפים, שומרים, הם העבירו מכתבים וחבילות, משימות גישוש וכמובן גם בתפקידי החיפוש וההצלה.
לצערנו, בעבר השתמשו בכלבים גם למשימות התאבדות, בעת פלישת הנפל של גרמניה לרוסיה, נבלמו לא אחת, שיירות של טנקים גרמניים, עלי ידי כלבים.
הרוסים אילפו את כלביהם לרוץ אל תוך הטנקים, על ידי הרגלתם לקבל את מזונם בתוך הטנקים בלבד וכשאלה למדו את הפקודה, ניצלו הרוסים את ההתניה בכך שהצמידו לגופם מוקשים אלקטרומגנטים אשר התפוצצו יחד עם הכלב והטנק כאשר הכלב הגיע למכונה המשוריינת.
היפנים, השתמשו ברעיון דומה, כאשר הם ניצלו את כלביהם לגרירת עגלות מלאות חומרי נפץ רבי עוצמה, אל תוך המחנות של בעלות הברית.