שמתי לב שיש שני סגנונות של הליכה לכלבים, הראשון, כלב שגוררים את עצמם, מדובר בעיקר בגזעים גדולים בעלי מבנה עצם רחב יותר, אך זה יכול גם להיות אצל כלבים קטנים וכבדים ביחס לגודלם הכללי.
כלבים אלו כאילו וזורקים את עצמם בזמן ההליכה,ניתן לראות את זה בהרמת כפות הרגליים הקדמיות, כאשר הם מקופלות בכל צעד וצעד.
דוגמא לגזעים בסגנון הזה: בולמסטיף, מסטיף אנגלי, רועה קווקזי, קאנה קורסו, ניופאונדלנד ועוד..

מנגד, הסגנון השני, הוא סגנון של כלבים בעלי מבנה גוף אתלטי יותר "וקלילי".
אותם כלבים כאילו ומרחפים בזמן ההליכה.
הם נראים חדים יותר בנועתיהם ולרוב הם נראים עירוניים יותר באופן כללי.
דוגמא לגזעים בסגנון: פיטבול, בול טרייר, פרסה קנריו, סלוקי ועוד…

מנסיוני האישי, כלבים בעלי מבנה כבד מתעייפים מהר מאוד ביחס לכלבים אתלטים.
ג'ובאני ז"ל, היה בעל מבנה כבד מאוד, הוא היה בגובה של 73 ס"מ בכתף ובמשקל של 68-73 ק"ג (תלוי בתקופה), הוא אומנם היה חזק מאוד, אבל היה מתעייף די מהר.
אני כיום משווה אליו את פרננדו, שהוא קטן ממנו ב20 ק"ג בערך (גובה 65 ס"מ בכתף ובמשקל של 51 ק"ג).
אומנם פרננדו פחות חזק פיזית, אבל הוא זריז בהרבה, קופץ גבוה יותר כאשר להבדיל מג'ובאני כל ארבעת רגליו מנותקות מהקרקע וכמובן הוא יכול להתמיד בעבודה אינטנסיבית המון זמן.

בהתחשב בעובדה שכלב הוא בעל חיים שסובל מחום, הרבה יותר מאשר שהוא סובל מקור, כלב בעל נתונים פיזיים שמעידים על כך שהוא אתלט, יהיה פונקציונלי יותר, כיוון שמשך הזמן שהכלב יצליח להתמיד בפעילות מסוימת, הוא אחד הפרמטרים החשובים ביותר…
זו גם אחת הסיבות העיקריות שהצבא משתמש בכלבי מלינואה, יש להם יכולת התמדה מאוד גבוהה בפעילויות שונות.