לפני שנתיים, ביום חמישי, בדיוק יום חמישי כזה, לפני ערב פסח, בשעה 4 בבוקר, התחיל עבורי הסיוט הגדול ביותר של כל מגדל כלבים.
נכנסתי לרצף אירועים שרק הקדוש ברוך הוא יודע למה הדברים התגלגלו בצורה כזו….
בשעה 4:15 בבוקר, אני מקבל שיחה מחסום, אישתי ענתה לטלפון וזה היה שוטר שאמר שפרצו לי לרכב והוא לידו, מתחת לבית שלי.
מהר ירדתי למטה כי, הייתי בטוח שהוא תפס את הפורצים ומאוד רציתי להתעמת מולם.
ירדתי למטה וראיתי שני שוטרים שממלאים דו"ח אירוע.
שאלתי איפה הפורצים?
הם ענו שהם רצו לשדות…
אני שאלתי בתמימות למה הם לא נכנסים לתפוס אותם?
אז הם אמרו לי שהם לא נכנסים לשדה…
מהר עליתי לבית, לקחתי פנס ואת ג'ובאני ורומן, נכנסתי לשדות לחפש את הגנבים.
לפי המד צעדים הגענו ל9 קילומטר!
וכבר הגיע השעה 6 וחצי בבוקר, לפתע אני רואה את ג'ובאני מתנדנד, נופל על הקרקע ומפרפר כאשר יוצא לו מלא קצף לבן מהפה.
הייתי בטוח שהוא מת, כבל היה זה רק התקף אפילפטי.
התקשרתי לאישתי שתגיע עם הרכב שלה לאסוף אותו לבית, הרמתי אותו על הכתפיים (70 ק"ג בערך) והלכנו עד הכביש מהשדה, היא אספה אותו ונסעה לבית.
אני חזרתי אחרי חצי שעה ברגל עם רומן.
מאותו הזמן ג'ובאני היקר קיבל התקף אפילפטי כל כמה דקות.
טסטי לווטרינר, שם הוא קיבל זריקה שתעצור את ההתקפים ואז קיבלנו הפניה לבדיקת – MRI ששם הסתבר למעשה שיש לו גידול ענק בראש…
ע"פ הרופאים הוא היה יכול להאריך חיים עם תרופות עוד חצי שנה, עד שנה.
בדקתי עם עוד מספר מומחים בארץ וגם בחול וכולם אמרו לי שזה המצב…
בצער רב ועם דמעות שלא הפסיקו לרדת, קיבלתי את החלטה המרה להרדים אותו, כדי שלא יסבול…
זו החלטה אכזרית מאוד, שאני לא מאחל לכם שתצטרכו להגיע למעמד הזה בחיים!
המון חברים וקרובים הגיעו למרפאה ב10 בלילה בערך כדי לבקר אותו בפעם האחרונה…
ואז הגיע השלב הרע ביותר, כאשר הוטרינרית נכנסה עם המזרק עם החומר הלבן…
ג'ובאני היה כמו יד ימין שלי, במשך 8 שנים הוא התלווה אלי כמעט לכל מקום.
רק שתבינו, הזמן הארוך ביותר שנפרדנו היה ל14 שעות, במשך כל חיו.
מי שזוכר, לקח לי בערך עשרה חודשים להתאושש ורק לחשוב על להביא כלב נוסף…
